צו איסור פרסום בהליכים פליליים

איסור פרסום בהליך משפטי | צו איסור פרסום בהליך פלילי

הכלל הוא כי הליכי בית המשפט מתנהלים בפומבי תוך חשיפת שמו של חשוד וכן פרטי ההליך כאמור בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה וסעיף 68 לחוק בתי המשפט.

יחד עם זאת, אין מדובר בכלל מוחלט ובחוק בתי המשפט קבועים מספר חריגים אשר בהתקיימות אחד או יותר מהם, מוסמך בית המשפט לקיים את הדיון ב- “דלתיים סגורות” ולהורות על אי חשיפת פרטים אישיים של חשוד בעבירה פלילית או כל פרט מזהה אחר.

פרסום שמו של אדם או גוף אשר נחשד בפלילים, בין אם בעיתונות הכתובה ובין בתקשורת הדיגיטלית, עלול לגרום לאדם נזק בלתי הפיך. הנזק עשוי להיות חמור במיוחד כאשר מתברר, כי החשד כנגד אותו אדם היה מוטעה. חשודים רבים מבקשים בבית המשפט, כי שמם לא יוזכר באמצעי התקשורת השונים וכי הדיונים בעניינם יתקיימו בדלתיים סגורות ותחת איסור פרסום פרטים אשר יכולים לזהות אותם או את הקרובים להם, וזאת על-מנת להגן על פרטיותם ופרטיות הקרובים להם (בני משפחתם וכו׳) ובכך למנוע פגיעה בכבודם ובשמם הטוב ואף לנזק כלכלי אשר עלול להוביל לקריסתם.

כנגזרת של הזכות לחירות עומדת לכל אדם חזקת החפות כל עוד לא הואשם והורשע. אין ספק כי זיהוי של אדם כחשוד בפלילים פוגע בשמו הטוב ובפרטיותו ועלול לגרום לו נזק רב וחסר תקנה.
בתי המשפט התייחסו לפגיעה הקשה בפסיקותיהם וקבעו בזו הלשון – “פרסום שם של חשוד במהלך חקירה פלילית, ובטרם הוגש כתב אישום, עלול להיות פוגעני מאוד, במיוחד אם בסופו של יום מתברר כי החקירה לא הבשילה להגשת כתב אישום. דימוי שלילי שדבק באדם עקב פרסום שמו כחשוד עלול ללוות אותו כל חייו ולא להרפות ממנו גם אם בסופו של דבר החקירה לא בשלה לכתב אישום״.

משרד רן-תירוש ושות׳ מוכר בזכות המוניטין המשפטי המעולה בהתנהלות מול רשויות המדינה ובניהול הליכים משפטיים בבתי המשפט בערכאות המשפטיות – שלום, מחוזי ועליון.

משרדנו זכה בפסיקות תקדימיות וכן הצלחות בבקשות איסור פרסום והגנה על שמם הטוב של לקוחות המשרד בשלביו השונים של ההליך הפלילי – בתיקים מורכבים ובפרשיות מסועפות, בהם נתבקשו על ידי רשויות המדינה או על ידי גופי התקשורת השונים פרסום פרטים הנוגעים ללקוחות המשרד. משרדנו מנע פרסום פוגעני ונזק ממשי ללקוחות המשרד.

לקריאה על משרדנו באתר B.D.I שדירג את משרדנו כמשרד עורכי דין מוביל בישראל לחצו – כאן.

סעיפים 68 ו-70 לחוק בתי המשפט קובעים את החריגים לכלל פומביות הדיון.

סעיף 68 לחוק בתי המשפט

סעיף 68 לחוק בתי המשפט קובע כי בית המשפט ידון בפומבי אך רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות אם ראה צורך בכך.

הנסיבות בהם יתיר בית המשפט דיון בדלתיים סגורות

(1)   לשם שמירה על ביטחון המדינה.

(2)   לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה.

(3)   לשם הגנה על המוסר.

(4)   לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, תשל”ז-1977 וכן אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס”ו-2005 (בחוק זה – חוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות)

(5)   לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ח- 1998.

(7)   הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חפשית או מלהעיד בכלל.

(8)   לשם הגנה על סוד מסחרי.

9.  לשם הגנה על ענינו של מתלונן או ניזוק בעבירה לפי סעיף 377א לחוק העונשין, התשל”ז-1977.

10.  לשם הגנה על עד מוגן או על מידע חסוי בעניין עד מוגן, תכנית הגנה, הרשות להגנה על עדים, או עד מאוים, כמשמעותם בחוק להגנה על עדים, התשס”ט-2008.

11.  לשם הגנה על עניינו של נפגע עבירה או של עבריין מין, בהליך לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס”ו-2006.

12.  לשם הגנה על עניינו של חשוד בדיון בבקשה לאסור את פרסום שמו לפי סעיף 70(ה1).

13.  לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת אלימות כלפי בן משפחה כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א-1991.

14. בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות, רשאי בית משפט לדון בדלתיים סגורות.

סעיף 70 לחוק בתי המשפט – איסור פרסום

סעיף 70 קובע “איסור פרסום” במספר עניינים –

1. מניעת הפרסום בשלב החקירה;
2. כאשר מדובר בקטינים;
3. לצורכי הגנה על בעל דין או על פרטיותו – ומתיר אותם רק ברשות בית המשפט.

סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט קובע כאחד החריגים לעקרון פומביות הדיון את סמכותו של בית משפט לאסור פרסום בקשר לדיוני בית המשפט לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות נאשם, עד או צד שלישי לדיון:

“בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם…”

העילה הרלוונטית לענייננו היא זו העוסקת ב”פגיעה חמורה בפרטיותו” של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון.

סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט – מניעת פגיעה חמורה בפרטיות

“בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט…” – תחולת הסעיף היא על פרסום כל עניין שעלה בדיוני בית המשפט או שעשוי לעלות בדיונים אלה בהמשך. לבית המשפט הסמכות לאסור באופן מוחלט כל פרסום כזה או לאסרו באופן חלקי. מדובר בסמכות שהפעלתה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. “במידה שהוא רואה צורך בכך”, סמכותו של בית המשפט לפעול לפי הסעיף אינה יונקת את כוחה מבקשת הצדדים או אדם אחר לאיסור הפרסום.

“לשם מניעת” – איסור הפרסום בא כדי למנוע פגיעה פוטנציאלית. נראה כי מדובר במניעת פגיעה פוטנציאלית ומוגדרת, חשש ממשי, כאשר אפשרות התממשותה בהעדר הטלת איסור הפרסום גבוהה.

“פגיעה חמורה בפרטיות” – סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר מהם המצבים שיש בהם כדי להוות פגיעה בפרטיות. לא כל פגיעה בפרטיות עולה כדי פגיעה חמורה בפרטיות.

על נאשם מוטל נטל כבד לשכנע כי הפגיעה החמורה בפרטיותו – שאינה הפגיעה “הרגילה” הנגרמת כתוצאה מההליך המתנהל נגדו – היא כה משמעותית, עד שהיא עולה בעוצמתה על הפגיעה באינטרס הציבורי בשל אי הפרסום.

“פגיעה חמורה” לא הוגדרה בחוק וקיימת פסיקה מועטה ולא ממצה על אודות תוכן ביטוי זה – המדובר בביטוי פרשני המכיל רשימה פתוחה של עניינים שהיקפם כהיקף ניסיון החיים.

מהי “פגיעה חמורה” לפי פסיקת בית המשפט

מידע שכשלעצמו יוצר פגיעה חמורה בפרטיות

מידע הנמצא באופן מובהק במסגרת ה- “פרטיות האינטימית” ואשר מגלם את צנעת הפרט שביחסים שבין אדם לעצמו, באופן אינהרנטי, דוגמת עניינים הקשורים לבריאות הגוף והנפש או ביחסי אדם לקרובים לו ביותר דוגמת פרטים על יחסים בין בני זוג וזאת בניגוד ליחסיו ה”פומביים” עם אחרים דוגמת יחסיו העסקיים או הציבוריים או ענייניו הכלכליים. 

מידע שחשיפתו תוביל לתוצאה חמורה : מידע שאינו בהכרח נמנה עם הרשימה מעלה, אך פרסומו עלול לגרום נזק חמור או בלתי הפיך למי שהמידע שייך לו ו/או לצד ג’ שנחשף דוגמת פגיעה נפשית חמורה, פגיעה אנושה בחיי הפרט, פגיעה בקטינים, הטלת פגם ציבורי או מוסרי בעל השלכות קשות “של אחד מהם” – “בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון”.

יש לבחון את תחולת הסעיף לגבי כל אדם ששמו נקשר להליך המתנהל בבית המשפט – בין בעל פה ובין על גבי מסמך או פריט אחר – ככל שנסיבות העניין מצדיקות זאת.

סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט

סעיף 70(ה1)(1) לחוק נועד למנוע נזק חמור שייגרם לאדם כתוצאה מזיהויו כחשוד בפלילים.

סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט, שזו לשונו קובע כך –

“בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום; הורה בית המשפט על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת”.

סעיף זה מקנה לבית המשפט שיקול דעת למנוע זיהוי של אדם החשוד בפלילים בנסיבות שבהן אינטרס ההגנה על שמו הטוב גובר על חופש הביטוי ואינטרס הציבור לדעת. בית המשפט יאסור את הפרסום בהתקיים שני תנאים מצטברים:

התנאי הראשון דורש מהחשוד להראות שעלול להיגרם לו “נזק חמור” כתוצאה מן הפרסום. יודגש כי אין די בכך שעלול להיגרם לחשוד “נזק רגיל” כדי לחסות בצלו של הסעיף. “נזק מפרסום שם שאינו מתאפיין בחומרה מיוחדת וחריגה אינו מכשיר את החלת החריג” בשאלה אם הפרסום עלול לגרום “נזק חמור” יתחשב בית המשפט, בין היתר, בשיקולים האלה: נסיבותיו האישיות של החשוד, מצבו הפיזי והנפשי; אופי עיסוקו של החשוד ואם הוא כרוך במגע עם אנשים; אם החשוד הוא איש ציבור, שאז הנזק שהפרסום יגרום לו רב יותר; אם יש לו ילדים קטנים שהפרסום יפגע בהם ויגביר את הפגיעה בו; אם יש לו עבר פלילי רלוונטי (שאז הפגיעה בו קטנה); סוג העבירה וחומרתה; ומשקל הראיות שנאספו לתיק החקירה.

התנאי השני הוא שראוי להעדיף את מניעת הנזק החמור על פני העניין הציבורי שבפרסום. לעניין ציבורי זה שני רבדים – כללי ופרטיקולארי. הרובד הכללי עניינו בעקרונות-העל של חופש הביטוי, פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת; אקסיומה היא – שלציבור יש עניין בפרסום הליכי בית-המשפט – הליכי בית-המשפט עצמם הם ‘עניין ציבורי’ – ועניין זה מתקיים ופעיל בכל הליך”, כדי לקבוע את מידת העניין הציבורי בפרסום – ברובד הפרטיקולארי – ישקול בית המשפט, בין היתר, את מהות המעשים שהחשוד נחשד בהם; עד כמה פרסום שמו או פרטי הפרשה עשוי להעמיד את הציבור על המשמר ולהשפיע על התנהגותו כאשר סיפוק יצר רכילאי גרידא אינו בא בגדר כך; אם מדובר באיש ציבור, שאז יש לציבור עניין רב יותר בפרשה; אם יהיה בפרסום כדי להביא לקידום החקירה ולבירור האמת למשל, אם הפרסום עשוי לעודד קורבנות נוספים להתלונן; משקלן של הראיות שנאספו נגד החשוד; מועד הגשתו הצפויה של כתב האישום; ועד כמה פרטי הפרשה זכו לפרסום לפני הגשת הבקשה לאיסור פרסום.

הסעיף מאפשר לבית המשפט להגשים מניעת הנזק חמור שייגרם לאדם כתוצאה מזיהויו כחשוד בפלילים, בשתי דרכים חלופיות:

דרך אחת : היא לאסור פרסום שם של החשוד. דרך זו מונעת את הזיהוי אם היא גורמת לכך שאדם סביר לא יוכל לקשור בין המידע שפורסם לבין אדם ספציפי. מכאן, שככל שבית המשפט ימצא שהדרך היחידה למנוע זיהוי של החשוד היא לאסור פרסום של פרטי הפרשה כולה, הוא מוסמך לעשות כן.

דרך שנייה : לאסור פרסום של פרט אחר מפרטי החקירה, וזאת מבלי לאסור לפרסם את שם החשוד. דרך זו מיועדת למצבים שבהם פרסום שם החשוד לצד פרטים מסוימים מפרטי החקירה לא יסב לחשוד נזק חמור, אולם פרסום של פרט קונקרטי – כגון חשד לביצוע עבירה ספציפית מתוך כמה עבירות שהחשוד נחשד בביצוען – הוא שעלול להסב לחשוד נזק חמור.

הנחיית פרקליט המדינה מס’ 18.14 – איסור פרסום “לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות”

ב 25 באוקטובר 2006 פורסמה לראשונה הנחיה (אשר עודכנה מעת לעת) בדבר התווית מדיניות התביעה (בהליך הפלילי בלבד) ביחס לאיסור פרסום לפי סעיף 70 (ד), תוך קביעת עקרונות לעריכת איזון ראוי בין הערכים – פומביות הדיון והזכות לפרטיות – עקרונות המתנגשים זה בזה.

שיקולים מנחים אותם יבחנו רשויות התביעה בהחלטתם לאשר איסור פרסום – 

א. סוג הפגיעה: בגדר עניינים שיכולים להביא ל”פגיעה חמורה” בפרטיותו של אדם, יצוינו, מבלי לקבוע רשימה ממצה, העניינים הבאים – עניינים רפואיים ועניינים הקשורים בצורה רחבה לבריאות הנפש; פרטים על יחסים בין בני זוג; פרטים הנוגעים לצנעת הפרט; פרטים הנוגעים ליחסים בין בני משפחה; דברים שאדם חולק עם מקורביו בלבד; עניינים בתחום האישות; היות הפגיעה בפרטיות כזו שיש בה כדי להביא לנזק בלתי הפיך לנפגע, לדוגמא – מידע שעלול לגרום לקרע משפחתי.

ב. טיב החומר ואופי ההליך שבמסגרתו הוא נתפס או נאסף: ככלל, חומרים אישיים כגון יומנים, צילומים, הקלטות, וחומרים שנתפסו במסגרת הליכים חודרניים לרשות הפרט, בין בדרך של האזנת סתר ובין בדרך של חיפוש, יש בהם כדי להוות אינדיקציה לאפשרות קרובה של פגיעה חמורה בצנעת הפרט המחייבת בחינה זהירה ומתן משקל לחומרת הפגיעה במלאכת האיזון בין האינטרסים.

ג. עניין ציבורי: שיקול התומך בפרסום הוא ה”עניין הציבורי”. באיזון בין האינטרסים המתנגשים, משקלו של האינטרס הציבורי בפרסום מתחזק, ככל שמדובר בנושא שיש בו עניין ציבורי. העניין הציבורי הוא לא כל מה שמעניין את הציבור, אלא פרסום שיש לציבור תועלת בידיעתו, למשל שהוא תורם לגיבוש דעתו בעניינים ציבוריים או מסייע לשיפור אורחות חייו. בענייננו, יש עניין ציבורי בנושאים הקשורים לאופן שבו מתנהל ההליך המשפטי במדינה, או בכאלה שיש להם רלוונטיות לנושא הטעון הכרעה במשפט. ככלל, ככל שהפרטים שפרסומם מבוקש רלוונטיים פחות לדיון, פוחת האינטרס הציבורי בפומביות הדיון. בהתאם לכך, ככלל, ככל שמדובר בחומרים שזיקתם להליך המשפטי המתנהל רחוקה יותר, או בחומרים שהועמדו לעיון רק מחמת חוסר האפשרות להפרידם מחומר חקירה אחר, האינטרס הציבורי לפרסמם קטן יותר, ויש להעניק לזכות לפרטיות משקל רב יותר. נוסף על כך, לזיקת החומר להליך המשפטי, פעמים קיים “עניין ציבורי” מיוחד המוסיף משקל לשיקולים התומכים בפרסום. עניין ציבורי זה יכול להשתנות ממקרה למקרה.

להלן יובאו אינדיקציות לאותו “עניין ציבורי” מיוחד, כאשר אין מדובר ברשימה ממצה:

1. אישי ציבור ונושאי תפקיד ציבורי : קיים עניין ציבורי מיוחד בדיון המתנהל בעניינו של ממלא תפקיד ציבורי, ובמיוחד כאשר הדיון מתייחס לאופן מילוי התפקיד הציבורי או בדיון בו לעניין הציבורי יש זיקה לנושא שנדון במשפט. כאשר איש הציבור אינו קשור באופן ישיר לפרשה נושא כתב האישום, או כשהנושא שבו נפגעת פרטיותו של איש הציבור אינו עומד בליבת ההליך המשפטי, אין מקום להבחין בין פגיעה בפרטיותו של איש הציבור לבין הפגיעה בפרטיותו של כל אדם אחר.
2. שאלות בעלות חשיבות ציבורית: לדוגמא: כאשר מדובר בשאלות בעלות חשיבות ציבורית בשל נגיעתן לטוהר מידות בשירות הציבורי, מחדלים בפעולתן של רשויות ציבוריות, שאלות שיש להן השלכה על ציבור גדול של אנשים, שאלות בעלות חשיבות חוקתית – קיים עניין ציבורי כשיקול התומך בפרסום.
3. גילוי האמת: כאשר הפרסום יכול לעודד הגשת תלונות נוספות קיים עניין ציבורי כשיקול התומך בפרסום.
4. אזהרת הציבור: פרסום אשר יש בו כדי להזהיר את הציבור מפני סכנה כלשהי.
5. ניקוי שמם של אחרים: במקרה בו פרסום שנעשה כבר והיה בו להחשיד את הרבים, יש עניין ציבורי מיוחד לנקות את שמם של אלה שאינם חשודים שמא ייגרם להם נזק עקב אי פרסום החומר.

ד. מיהות הנפגעים: שיקול נוסף שיש בו כדי להשליך על שאלת הפרסום הוא מיהות הנפגע מפרסום החומר – הנאשם, עד, או צד שלישי. המדרג הבא משקף את רמת הבדיקה הנדרשת לפגיעה חמורה בפרטיות, מן הקל אל הכבד: נאשמים, מעורבים ישירים שלא הואשמו, עדים, אנשים שחומרים פרטיים שלהם נקלעו לחומר החקירה מבלי שיש להם קשר כלשהו לפרשה הרלוונטית. כאשר מדובר בעדים ובמתלוננים, קיים חשש שהפגיעה בפרטיות כתוצאה מהפרסום תרתיע אותם ממתן עדות חופשית או תרתיע אחרים מהגשת תלונות עתידיות. גם העובדה שעדים, מתלוננים או צדדים שלישיים הם חלק מן ההליך הפלילי שלא באשמתם, מצדיקה לראות בפגיעה בפרטיותם כחמורה יותר. נוכח השיקולים האמורים, כאשר מדובר בעדים, מתלוננים וצדדים שלישיים, יש לתת משקל יתר לפרטיותם.

ה. פרסום באינטרנט וברשתות החברתיות: פרסום במרחב המקוון מדגיש את שאלת הפגיעה בפרטיות, שכן פרסומים שונים עשויים לזכות לחשיפה גדולה ומהירה מבעבר, כאשר יכולת אחזור המידע בכל עת, על-ידי כל אדם, עלולה להעצים את הפגיעה. עם זאת, בכל הנוגע לפגיעה בנאשם כתוצאה מפרסום פסק הדין בעניינו באינטרנט, נקבע בפסיקה כי אין לראות בו משום פגיעה חמורה בפרטיות הנאשם.

ו. פגיעה מוגבלת בפומביות: כאשר מצא תובע כי נגרמה פגיעה חמורה בפרטיות, על התביעה לפעול לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בכל אחד מהאינטרסים המתנגשים. איזוני הפגיעה אפשריים, בין היתר, בשימוש באיסורי פרסום חלקיים או מוסכמים בין הצדדים שיש בהם כדי לצמצם את הפגיעה הן בעקרון הפומביות הן בזכות לפרטיות (כגון חיסוי שם בלבד, פרטים מזהים, פרסום חלקי וכו׳).

כאשר מסקנת התובע הינה, לנוכח השיקולים האמורים, כי מתקיימת פגיעה חמורה בפרטיות, עליו לבחון מהו האיזון הראוי בין פגיעה זו לעקרון הפומביות, וזאת, כאמור לעיל, תוך שאיפה לפגיעה מצומצמת ככל הניתן בכל אחד מהאינטרסים המתנגשים. אם סבר התובע כי יש להעדיף את מניעת אותה פגיעה על פני פומביות הדיון, עליו לבקש מבית המשפט לאסור את פרסומו של החומר. נוכח העובדה כי גם לנאשם, עד או צד שלישי שהחומר נוגע לעניינם זכות לבקש את איסור פרסומו, על התובע לגבש מראש את עמדתו בעניין.

עקרון פומביות הדיון מול הזכות לפרטיות

עקרון פומביות הדיון 

הוא הכלל החל על הליכים המתנהלים בפני בתי משפט. העיקרון שלפיו על ההליך המשפטי להתנהל בפומבי ובדלתיים פתוחות בפני הציבור הרחב, מעוגן בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה 2 ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט.

עקרון זה הוא אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט במדינת ישראל. בבסיס עקרון זה עומדים שלושה טעמים עיקריים –

1. טעם ראשון – זכות הציבור לדעת, המבוססת גם על חופש הביטוי וחופש העיתונות.
2. טעם שני – תרומה לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסוף ההליך, בכך שפומביות הדיון מצמצמת את האפשרות לשפיטה מתוך משוא פנים ודעה קדומה.
3. הטעם השלישי – הגברת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק בכלל, ובבתי המשפט בפרט, בכך שבאמצעות פומביות הדיון נמנע הרושם שהדין נעשה בהיחבא תוך הפעלת שיקולים זרים.

עקרון הזכות לפרטיות

מעוגן בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בסעיף 7, קובע כך –

1. כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
2. אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
3. אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
4. אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

הזכות לפרטיות מהווה אפוא את אחת מזכויות היסוד של האדם בישראל. היא אחת החירויות המעצבות את אופי המשטר הישראלי כמשטר דמוקרטי ואחת מזכויות העל אשר מבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני עצמו. ביסוד הזכות לפרטיות עומדת ההכרה באוטונומיה של הפרט, תוך שהיא מאפשרת לפרט לפתח את עצמיותו ולהגביל את מעורבות החברה בהתנהגותו ובמעשיו הפרטיים. מניעת הפגיעה בפרטיות משרתת הן את ההגנה על הזכות החוקתית לפרטיות, הן את האינטרס הציבורי בקיום הליך משפטי ובירור האמת במסגרתו. זאת משום, שפגיעה חמורה בפרטיות בעלי דין או עדים בהליך משפטי טומנת בחובה את החשש המובנה שהיא תרתיע אדם מלנקוט הליך משפטי או מלהעיד עדות מלאה וחופשית בהליך כזה, ובכך יפגע האינטרס הציבורי בקיום הליך משפטי יעיל, המאפשר גילוי האמת ועשיית צדק.

החלטות בית המשפט בעניין איסור פרסום

בית המשפט העליון בבש”פ 321/11 תמיר מזאריב נ’ מדינת ישראל, התייחס במפורש לנזק הרב אשר עשוי להיגרם לחשוד או נאשם, כתוצאה מפרסום פרטים עליו באמצעי התקשורת :

“ההנחה היא, כי פרסום שמו של אדם כמי שנחקר, נאשם או הורשע בפלילים פוגע בשמו הטוב ואף עשוי להסב לו נזק במעגלים חברתיים שונים: והדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מדובר בפרסום שמו של חשוד בחקירה פלילית שטרם הוגש נגדו כתב אישום. בנסיבות כאלה, פרסום פרטיו של החשוד עשוי להיות פוגעני במיוחד בעיקר אם יתברר בסופו של יום כי החקירה לא הניבה כתב אישום.”

בית המשפט קבע, כי ככל שבית המשפט ימצא שהדרך היחידה למנוע זיהוי של החשוד היא לאסור פרסום של פרטי הפרשה כולה, הוא מוסמך לעשות כן.

דרך שנייה להגשים את תכלית מניעת הפגיעה בחלק מן המצבים, היא לאסור פרסום של פרט אחר מפרטי החקירה, וזאת מבלי לאסור לפרסם את שם החשוד. דרך זו מיועדת למצבים שבהם פרסום שם החשוד לצד פרטים מסוימים מפרטי החקירה לא יסב לחשוד נזק חמור, אולם פרסום של פרט קונקרטי – כגון חשד לביצוע עבירה ספציפית מתוך כמה עבירות שהחשוד נחשד בביצוען – הוא שעלול להסב לחשוד נזק חמור.

אם מתנהל הליך משפטי פלילי בעניינכם, הליך אשר ברור כי עתיד לפגוע בשמכם הטוב כמו גם בשמם הטוב של בני משפחתכם והקרובים לכם ואף לפגוע פגיעה בשם הטוב, בגוף ו/או בנפש של הקרובים לכם חשוב לפנות לבית המשפט באמצעות עורך דין פלילי – צווארון לבן מוביל, מיומן ומנוסה בבקשות לאיסור פרסום אשר יביא בפני הרשות ובית המשפט.

איסור פרסום בהליך הפלילי | משרד רן-תירוש שות׳

משרד רן – תירוש ושות׳ הוא ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל, משרדנו מתמחה בייצוג משפטי בתחום המשפט הפלילי, עבירות וצווארון לבן, מיסים ועבירות כלכליות. משרדנו מספק מענה באופן שוטף בעניין הליכי שימוע פלילי וכן מעניק ייעוץ משפטי מקצועי ומקיף 24/7 בתחומי המשפט הפלילי השונים, הכל תוך הקפדה ושמירה על דיסקרטיות מלאה.

כל ייעוץ משפטי שמעניק משרדנו חוסה תחת סודיות וחיסיון עורך דין – לקוח!

משרדנו מקפיד על זמינות גבוהה, ניתן ליצור קשר עם משרדנו 24 שעות ביממה. לצורך תיאום פגישה עם עורך דין שותף במחלקת משפט פלילי וצווארון לבן או לצורך שיחה מקדימה בעניינכם, ניתן להתקשר למספר 03-7773333.